רומא, פברואר. (רויטרס) - מפציץ סילון אמריקאי על פי החשד נושא פצצת אטום נעדר הלילה בצפון הים האדריאטי. המטוס היה בטיסה שגרתית מבסיס בדרום אוסטריה לבסיס אחר בספרד. הקשר האחרון של המכונית היה עם תחנת רדיו אזרחית בטריאסטה. זו הייתה שאלה פשוטה על מזג האוויר. ככל הידוע, אין עדי ראייה להתרסקות המטוס. בכירי חיל האוויר האמריקני בשטח סירבו להגיב מלבד לומר שאם לכלי הייתה פצצת אטום על הסיפון, הוא לא היה נטען...
היה קר בפריז. שלג ירד בעצלתיים בפתיתים מחוץ למלון קרילון המפואר, אבל ניק קרטר לא הבחין בשלג; וילונות המשי בחדרו היו סגורים, והוא נישק את ג'ורג'ט. זה היה, חשב קילמאסטר כששפתיה החמות והרטובות נלחצו על שלו ולשונה הקטנה והחדה שלה מתגרה בו, דרך מצוינת להתחיל יום חדש. ג'ורג'ט דוקלוס הייתה מכונת סקס מענגת. לחצת על כפתור - במקרה הזה, כל מה שהיית צריך לעשות זה לנשק את השד הקטן והמחודד - והמנוע שלה התחיל לזמזם. הייתה רק דרך אחת לעצור את המנוע של ג'ורג'ט - לחבק אותה.
לפתע, ג'ורג'ט דחפה את ניק והביטה בו בעיניים ירוקות צרות. "ניקולס קרטר, עדיין לא אמרת לי שאתה אוהב אותי!" האנגלית שלה הייתה עבה עם מבטא צרפתי.
היא לבשה רק את מעיל הפיג'מה בעל הכפתור של ניק, והיא נראתה כמו בובה יפה. ג'ורג'ט הייתה רק בת עשרים והתקדמה מינית אפילו עבור אישה צרפתייה. ניק הכיר אותה שנים, מאז שהייתה ילדה צנומה עם רגליים ארוכות ואקנה, והוא לא ראה אותה הרבה זמן, עד אתמול בלילה. הוא שתה בלילה בבית קפה במונמארטר כשהיא הופיעה משום מקום לידו, כולה בוגרת ויפה. ג'ורג'ט עזבה את החברה שלה ותכננה לזחול למיטתו מאוחר יותר.
ניק קירב אותה אליו שוב. "Je te trouve tres jolie," הוא מלמל לתוך שערה הבלונדיני הריחני.
היא התחילה להתרחק שוב, אבל הוא החזיק אותה בעקיפת זרועו החזקה. "זה לא אותו הדבר," נשמה ג'ורג'ט. "כמובן שאני יפה. אפילו בחורים טיפשים אומרים את זה. אבל אני רוצה שתאהב אותי, ניק. באמת אהב אותי.
ניק קרטר שחרר אותה באנחה. לא משנה מי הם היו, זקנים או צעירים, הם תמיד יצאו כך. הם רצו לשמוע שהם אהובים. קילמאסטר לא היה חף מטעויותיו - אבל הוא לא שיקר. למעט מימוש מקצועו.
הוא הביט בהתרגשות בתקרה, נעץ את מבטו באחד הפוטים המשתוללים - הכל בקרילון היה רוקוקו קיצוני - וניסה לא לצחוק. הוא הרים את ידו הימנית והביט בעיניה של ג'ורג'ט.
"אני לא יכול לשקר לך, יקירי." אני לא אוהב אותך. מעולם לא אהבתי אישה. אני לא יכול לעשות את זה. זו קללה ישנה של משפחת קרטר. אסור לנו לאהוב אף אחד. הולכים לישון: כן. אוהב את זה הרבה: לא. עצוב מאוד.'
ג'ורג'ט הביטה בו בחשדנות. ז'קט הפיג'מה נפתח וחשף שדיה של ילדה עם פטמות קטנטנות בצבע תות. היא נשכה את שפתה התחתונה המלאה. "אתה טיפש גדול!"
ניק חייך. - ללא ספק, אהובי.
היא התיישבה לידו וקפצה על המזרון.
"Me trouves tu sympiqueque?"
ניק ציחקק. 'תסמוך על זה. אני אוהב אותך מאוד. אני ממש מחבבת אותך, ג'ורג'ט. אתה חמוד. את גם בתולה לוהטת, ואני חושב שכדאי שנסיים עם זה לפני...
הילדה עשתה פרצוף מכוער. "איך זה שהיא בתולה? מה זה אומר?'
זה לא משנה, מותק. תתלבש ותעלם. ובואו נקווה שאביך או ארוסך לעולם לא יגלו זאת. זה עלול לגרום לתקרית בינלאומית, והבוס שלי לא יאהב את זה". אביה של ז'ורז'ט היה חבר בולט בחיל הדיפלומטי, וארוסה הנוכחי - היו לה כמה - היה נספח לנשיא צרפת.
"לא," אמרה הילדה בתקיפות. "אני לא אתלבש - עדיין לא." היא השעינה את גופה הגמיש על ניק. היא כרכה את רגלה הדקה והדקיקה סביב ירכיו השריריות והחלה לנשק אותו.
'אני אוהב אותך, ניק!'
נשמעה דפיקה עדינה בדלת.
״מרדה,״ אמרה ג׳ורג׳ט. 'לך מפה. אלצווס ו!"
"אנטרז," אמר ניק קרטר. הוא משך את הסדינים מעליהם. חדרנית קשישה נכנסה עם מגש של כלים מכוסים. ההזמנה שלך, מסייה.
"בסדר," אמר ניק. "שים את זה שם, בסדר? הוא קרץ לילדה המתנפנפת. "אתה מבין, אני אפילו חולק איתך את ארוחת הבוקר שלי."
המשרתת הניחה את המגש על המיטה בפנים חסרות הבעה. מה זה? כל האמריקאים היו מטורפים מיניים, והבנות הצעירות האלה - אה!
היא עברה במהירות על פני החדר, התכופפה להרים חצאית, מכנסיים צהובים, גרביים וחגורה. היא הניחה אותם על כיסא והלכה אל הדלת. אתה צריך עוד שירותים, אדוני?
ניק אמר עם פיו מלא בקרואסון, "לא. תודה.' ג'ורג'ט נראתה זועמת.
העוזרת סגרה את הדלת, אך לא עזבה מיד. היא עמדה באוזנה צמודה לדלת, והבעה עצובה על פניה הבלתי בולטים והסניליים. נוֹעַר. אהבה. Mon Dieu - זה לא נמשך זמן רב!
הטלפון בחדר צלצל והיא שמעה את האיש עונה. חיה חמודה, הבחור הזה. איזה שרירים! היא הקשיבה לקולו, עליז ונעים, אבל עם סוג של גוון קריר, שבא מאחורי הדלת הדקה.
קרטר - הו, בוקר טוב, בוס. ובכן לא, אדוני. לא בדיוק לבד. איזה? אבל אדוני, זה עתה הגעתי. כן כן אני יודע. אני תמיד לוקח סיכונים...
שתיקה. ואז שמעה אותו אומר בקול נמוך, "תפסיק עם זה, מותק. לא עכשיו. זו עבודה.
ואז: "בסדר, אדוני. אני במטוס הבא. להתראות אדוני.
הנקישה של הצופר המוריד. הילדה שאלה, "אתה חוזר לארצות הברית, ניק?"
'כן. אני חוזר לארצות הברית, לעזאזל... מיד. מיד! תתלבשי, מותק, ותצאי. אולי אראה אותך שוב ו...
"לא! עדיין לא. יש לנו עוד זמן ל...
"אין לנו זמן, ג'ורג'ט." כשהבוס שורק, אני הולך. זה דבר חשוב, אתה מבין. בוקופ דחוף. הרבה כסף.'
״לא אכפת לי. עדיין יש לנו זמן לאהבה.
'אין צורך.'
'וואו!'
נשמעה דפיקה וקול נפילה של כלים וסכו"ם. המשרתת נרעדה. המגש נפל או נזרק.
היא שמעה ילדה צורחת.
"אתה מכוון, ניק! אני אוהב אותך... '
ירד שלג כבד בוושינגטון וצפוי קור עז, אבל חדר הישיבות המואר במעומעם היה חם ולחניק. קילמאסטר הזיע קלות כשהוא ישב ליד הבוס שלו הוק כשהקשיב לפרטי מבצע מפלצת ים. החדר הזה שימש רק לפגישות ותדרוכים "סודיים ביותר", וניק לא היה בטוח לגמרי היכן הוא נמצא. הוא והוק, מלווים בזקיף חמוש, עברו דרך סדרה של מעליות שהובילו למרתף עם מבוך של מסדרונות. ניק חשד שהוא נמצא איפשהו במקלט מתחת לבניין מחלקת המדינה.
סגן אלוף עמד מול מפה גדולה מוארת בקצה חדר ארוך וחשוך, מצביע ביד. הקצה נח על חלקו הצפוני של הים האדריאטי בין ונציה לטריאסטה. "בערך מאה ועשרה קילומטרים מהחוף," אמר המפקד. הוא הקיש על המפה במקל. "המטוס והפצצה שלנו נמצאים איפשהו שם, בתחתית. להקות, מצנחים, רצועות חול, מחסומים, אתה שם את זה, הכל שם. המטוס התרסק בשבוע שעבר ועדיין לא הצלחנו למצוא אותו. כמובן, אנחנו צריכים להיות מאוד זהירים, וזה מפריע לנו - אנחנו לא רוצים לגרום לפאניקה".
האיש הלא צבאי, במרחק שלושה מושבים מניק, אמר, "לא. לא טוב להשאיר שם את פצצות האטום הישנות שלנו. ואם כבר מדברים על פאניקה, האיטלקים...
הבוס קטע אותו בחדות. - זה לא הטריטוריה שלנו, אדוני. בלי פוליטיקה בבקשה. זו סקירת התקדמות, זה הכל.
האדמירל נחר. "חוסר התקדמות דומה יותר".
מאחורי הוק התערב בכיר ב-CIA. - מה בדיוק נעשה, מפקד? כלומר: נהלים חדשים או משהו?
הבוס נראה עייף. הוא הוציא מטפחת נקייה מכיסו וניגב את ראשו המקריח. "כל מה שאפשר מבחינה אנושית נעשה, אדוני." שלושה צוותים שונים עובדים על זה - חיל האוויר, חיל הים והאיטלקים. יש לנו מסוקים עם סרט אינפרא אדום שמנסים למדוד רדיואקטיביות. לחיל הים יש כתריסר ספינות. הגיעו אלינו רכבים תת-מימיים דו-מושבים ובאטיספירות, כמו גם מומחים לטיפול בהם. אנו עורכים בדיקות רדיואקטיביות סודיות באזורי החוף. תודה לאל שאין זכר לשום מקום!
גבר אחר בבגדים אזרחיים שאל: "האם באמת יש סכנה מקרינה?"
הבוס ניגב את מצחו שוב. "תמיד יש איזושהי סכנה. כרגע זה מינימלי, אבל זה עשוי להשתנות. תלוי בהרבה - בנסיבות ההתרסקות בפועל, נזק אפשרי לגוף הפצצה, חשיפה למים, שלל גורמים. אנחנו פשוט לא יודעים עדיין.
הגנרל אמר: "זו תהיה תעמולה נהדרת עבור הרוסים אם הם יגלו. הם עדיין לא יודעים שהפצצה נפלה, כמובן, אבל כשיעשו זאת, לא יהיה לנו שמץ של מושג מה הם יעשו.
"זה לא אמור לדלוף," התפרץ הבוס. "אנחנו מנסים לגרום לזה להיראות כמו פעולת חילוץ רגילה לחלוטין".
הבוס הסתכל סביב הפגישה ועיקש את שפתיו. "אין סיבה שהם יגלו את זה. כולכם בטוחים, ובמקרה הזה אני חושב שאנחנו יכולים לסמוך על האיטלקים. יש להם יותר מה להפסיד מאיתנו. בסדר, רבותי, אני אגיד לכם מה נעשה עם הצוללות האלה.
במונית חזרה למטה AXE אמר ניק קרטר: 'אני חושב שאני רואה את התמונה הגדולה, אדוני, אבל אני עדיין לא מבין עם מה יש לנו עסק - למה זו עבודה שגרתית עבור AXE.'
הוק שתק אפילו יותר מהרגיל. החליפה שלו הייתה מקומטת, הוא נראה כאילו לא ישן הרבה, והיו זיפים אפורים על פניו הישנות מכות מזג האוויר. הוא לעס סיגר לא דלוק והביט בעגמומיות בסוכן מספר אחת שלו.
- כמובן, אתה לא מבין את זה. אבל זה יעבור. כל הפטפוט הזה היה כדי לתת לך קצת מידע. זו בהחלט תהיה מטלה עבור AH. הם לא יכולים למצוא את הפצצה הזו - אנחנו צריכים למצוא אותה עבורם.
קילמאסטר ידע שהוא לא צריך לשאול יותר בשלב זה. הוק היה באחד ממצבי הרוח הרעים שלו ויכול היה להיות קשוח מאוד. ניק נרגע והביט סביב בוושינגטון המכוסה שלג. מרחוק, הקפיטול נראה כמו עוגת חתונה. יום העבודה הסתיים ואלפי מכוניות מכוסות שלג מיהרו לעבר ג'ורג'טאון, שברולט צ'ייס וכנסיית פולס, שם היה חם עם כמה משקאות, ארוחת ערב טובה ואולי אח מתפצפץ.
ניק נאנח בשקט והעביר את הלוגר למקום נוח יותר. חזר לשירות פעיל - ושוב עם נשק בכיסו. וילהלמינה, דה לוגר; הוגו, הסטילטו הקטן והחד; פצצת גז קטנה שהוא קרא לו פייר. ניק לא ראה שום דבר מוזר בנסיעה חמוש עד השיניים באחת הבירות המתורבתות בעולם. אתה יכול למות באותה קלות בוושינגטון כמו במלאבר. במיוחד אם היית ניק קרטר, המתנקש הבכיר של AH, חצי מהסוכנים החשאיים בעולם צדים אותך. המונית זחלה בתנועה כמו חילזון צהוב. הוק הפשיל את החלון וזרק את הסיגר הלעוס שלו. הוא שם אחד חדש בין שיניו ושאל בלי להסתכל על ניק: "היא הייתה ילדה נחמדה?"
'אני מצטער?'
הוק קימט את מצחו כמו ילד טיפש. "הילדה, ניק, היא הבחורה שחטפתי אותך ממנה בפריז. היא הייתה נחמדה?